להתחיל קודם מלימוד חזה או חתירה?

העיקר להתחיל. וכמה שיותר מוקדם.

אם אני צריך להעריך במספרים – עולם השחייה מחולק 50%-50% בתשובה לשאלה הזו. ההשוואה היא בדעת הקהל הרווחת בין ההורים ובין המדריכים והמאמנים.

רבים מאיתנו המאמנים מלמדים את שחיית החזה כסגנון ראשון ולדעתי האישית בלבד – זהו סגנון שמרגיש לילדים בטוח יותר. אך האם זה הסגנון הנכון להתחיל בו? ייתכן ולא. עם זאת, מנסיון למדתי שזה הסגנון שמעודד את הילדים להתמיד ולצלוח את תחילת לימוד השחייה. בהמשך תבינו למה אני חושב כך.

אני רוצה רגע לקחת אתכם לבסיס התהייה והמחלוקת סביב השאלה הזו ולצורך כך אפרט כמה מהיתרונות והחסרונות בכל סגנון.

שחיית חתירה

בסגנון החתירה, טוענים ובצדק, כי זהו סגנון היותר טבעי לתנועות הגוף. בואו רגע נדמיין את שחיית החתירה והדבר יהיה דומה להליכה תוך כדי סיבובי ידיים. על כך אין עוררין בטח כאשר ניזכר בתנועות שחיית החזה שאינן מקבילות לשום תנועה טבעית מחיי היום-יום שלנו. בנוסף לכך, לעיתים קשה יותר להטמיע תנועות רגליים וידיים נכונות בסגנון החזה לעומת סגנון החתירה מהסיבה הזו שהתנועות זרות לגוף.

שחיית חזה

לעומת זאת, אחד היתרונות בשחיית חזה הוא שאנחנו מרימים ראש לנשימה לפנים והדבר נוח לרוב הילדים בהשוואה לשחיית החתירה, שבה אנחנו מבקשים מהילדים להסתובב לנשום על הצד, על הכתף, ולהתגלגל חזרה למים.

השוואה נוספת שמתבקשת להיעשות היא תחושת הסביבה בשחיית הסגנונות. בשחיית החזה מאחר והראש עולה קדימה לנשימה – הילדים רואים לאן הם שוחים ומה יש לפניהם. בסגנון החתירה הנשימה והמבט הן לצד הגוף והילדים בעצם לא רואים מה שקורה לפניהם בזמן השחייה.

יתרונות מול החסרונות? עדיף סגנון חזה

לאחר נסיונות רבים של לימוד שני הסגנונות כסגנונות ראשונים הגעתי למסקנה שהיתרונות בשחיית חזה, הן הנשימה למעלה והן הרמת הראש לפנים גוברים על החיסרון של תנועות לא טבעיות לגוף. באחת השנים של ניהול בית הספר לשחייה ניסיתי לשנות את סגנון השחייה הראשון משחיית חזה לחתירה והתוצאה הייתה נשירה של 35% מהילדים תוך חודשיים וחצי (מאמצע סמפטמבר ועד תחילת דצמבר). כשניסיתי לשים את היד על הסיבה הגעתי למסקנה שהילדים לא הרגישו בטוחים בשיעור ובשחייה. באותו הרגע עשיתי חישוב מסלול מחדש ועברתי ללימוד חזה. הצלחתי להחזיר את רוב הילדים לנסיון נוסף והדבר הביא ליציבות במספר הילדים, אבל וחשוב מכך - להרגשה שלי כמדריך שהילדים נהנים יותר ומרגישים מצליחים יותר.

עכשיו לאחר שניסיתי להסביר למתלבטים בינכם מה עדיף אני רוצה לציין הדבר הכי חשוב זה להתחיל. וכמה שיותר מוקדם.

העיקר להתחיל וכמה שיותר מוקדם

דיברתי עם המון קולגות בתחום. גם כאלו שמתחילים ללמד סגנון חתירה כסגנון ראשון וגם כאלו שמתחילים מסגנון החזה ויש המון ילדים שלמדו כך או כך. בשורה התחתונה והכי חשובה – לימוד שחייה עדיף שייעשה מגיל צעיר ככל הניתן. קשה לי להגיד באיזה גיל אני ממליץ אבל מנסיון, רוב הילדים בשלים ללמוד החל מגיל 5.5-6 שנים למרות שפגשתי גם ילדים בגילאי 4 שהיו מוכנים להקשיב וליישם את התרגילים!

אתם ההורים מכירים את ילדכם הכי טוב שיש ויודעים בדיוק מתי הם מסוגלים להתרכז בלימוד דבר חדש. רק אתם יודעים כיצד המים משפיעים עליהם בחיים ורק אתם מסוגלים לחזות מתי תוכלו להתחיל בלימוד ילדכם. לגבי סגנון החזה או החתירה – העיקר לבחור סגנון אחד וללכת איתו באמונה שלמה. תמיד תוכלו לזהות על ילדכם שהם אינם מרוצים, או אפילו חוששים ותמיד תוכלו לעבור לסגנון אחר אבל ההחלטה הזו של להתחיל ביחד עם ההתמדה – תשתלם, ותצליחו לתת לילדכם את הכלי הכל כך משמעותי הזה של שחייה חופשית וביטחון במים.

סרגיי זליקמן,

Easy Swimmer